בתקופה האחרונה בכל פעם שמזכירים את האוצר והממשלה בהקשר הכלכלי מתנגן לי בראש השיר המפורסם של אריק אינשטיין: "יושב על הגדר רגל פה רגל שם יושב על הגדר בסדר עם כולם דופק חיוכים לכל הכיוונים ותמיד, תמיד נמצא בעניינים". אז למה?
כולם כבר יודעים שהמיתון והשפל הכלכלי נמצא מעבר לפינה. כולם יודעים מה עושה בנק ישראל ואלו מאמצים הוא משקיע בכדי למתן את המכה. אבל היכן הממשלה והיכן האוצר? האם התפקיד שלהם זה להיות צופים מהצד? מחלקי ציונים?
האטה כלכלית קיימת בלי ספק בארה"ב המחלוקת היא רק על היקפה ועל הסיכוי לצאת ממנה בזמן הקרוב. גם באירופה ישנה האטה וסיכויי משבר כלכלי מרחפים גם על המזרח הרחוק. תקופה של האטה כלכלית מתאפיינת בירידה בהיקפי הביקושים לצריכה של משקי הבית ובמקביל ירידה ב: בהיקפי הייצור, בפיתוח חדש, במוצרים חדשים, בהתחלות הבניה וכן הלאה. תהליכים אלו עשויים להזין את עצמם ולהחריף. למרות שתופעות כאלו חוזרות על עצמן מדי תקופה ('מחזור עסקים') אפשר וצריך להקטין את היקפם ולדעת להיחלץ מהם. כאן בעצם טמון התפקיד המרכזי של רשויות המדינה.
תפקיד המדינה הוא למנוע את אפקט הדומינו. אפקט הדומינו הוא מצב בו בשפל הכלכלי עובר מסקטור לסקטור. למשל ירידה בביקוש למוצרי גינון יקטין את העבודה במשתלות ובמפעלי הייצור. עובדים יפוטרו ויצרכו פחות. יצרני הגומי גם הם יקלעו לקשיים כי לא יהיו קונים והם שרוכשים את חומרי הגלם מהמפעלים הכימיים גם הם יקטינו קניות וכ"ו. כך בעצם שפל כלכלי הוא מחלה העוברת מעסק לעסק, ממפעל למפעל, מסקטור לסקטור וממדינה למדינה.
כיום אנו נמצאים במצב בו השפל מתחיל לחלחל ועכשיו הזמן ולהלחם בתהליך.
אז מה עושים?
שני תחומים מרכזיים של פעילות ממשלתית וממלכתית אמורים להלחם בתופעות אלו. הראשון: דרך הרחבת כמות הכסף במשק. מדיניות כזו נקראת מדיניות מוניטארית. על המדיניות הזו מופקד בעיקר בנק ישראל ואנו רואים שהנגיד נוקט בפעולות די נמרצות של הורדות ריבית ופעולות בנקאיות נוספות להרחבת היצע הכסף. בנוסף בנק ישראל חרג מהמדיניות הרשמית של אי התערבות בשוק המט"ח וגם שם מבצע פעולות לשמירת שער החליפין. כל זאת בכדי למנוע מיתון.
אך האם זה כל מה שהמדינה צריכה לעשות? התשובה היא ממש לא! המדיניות המוניטארית היא רק צד אחד של המטבע ורק רגל אחת מתוך שתי רגליים. ניתן להמשיל זאת לאצן המעוניין לנצח בתחרות אך משתמש ברגל אחת בלבד. כמובן שהוא לא ינצח אך בנוסף הוא עלול לאבד את שיווי המשקל ליפול ולהיפצע.
הרגל השנייה זו מדיניות הממשלה. מדיניות ממשלתית יכולה להגדיל את ההשקעות ועל ידי כך להמריץ את הפעילות הכלכלית (נקרא גם מדיניות פיסקאלית). לעודד עוד פעילות תמיכה ולהגדיל רכש בתחומי המדינה. להקטין חסמים בירוקרטים ולעודד משקיעים. הורדת מיסים של הממשלה תגרום אף היא להגברת הפעילות הכלכלית במשק דרך צד הביקוש. לא מדובר כאן רק על גחמה. אי התערבות של הממשלה והפסיביות של האוצר עלולים להיות מסוכנים. הממשלה צריכה לנקוט במדיניות מרחיבה והאוצר צריך לבנות תוכניות לעידוד הצמיחה.
לכן כולנו צריכים לקוות שיתחילו להתעורר שם בחלונות הגבוהים באוצר ובמשרדי הממשלה. זה אומנם מאד נחמד להסתכל על מר סטנלי פישר מזיע בלילות אבל גם לכם יש תפקיד והגיע הזמן שנשמע משהו.
כולם כבר יודעים שהמיתון והשפל הכלכלי נמצא מעבר לפינה. כולם יודעים מה עושה בנק ישראל ואלו מאמצים הוא משקיע בכדי למתן את המכה. אבל היכן הממשלה והיכן האוצר? האם התפקיד שלהם זה להיות צופים מהצד? מחלקי ציונים?
האטה כלכלית קיימת בלי ספק בארה"ב המחלוקת היא רק על היקפה ועל הסיכוי לצאת ממנה בזמן הקרוב. גם באירופה ישנה האטה וסיכויי משבר כלכלי מרחפים גם על המזרח הרחוק. תקופה של האטה כלכלית מתאפיינת בירידה בהיקפי הביקושים לצריכה של משקי הבית ובמקביל ירידה ב: בהיקפי הייצור, בפיתוח חדש, במוצרים חדשים, בהתחלות הבניה וכן הלאה. תהליכים אלו עשויים להזין את עצמם ולהחריף. למרות שתופעות כאלו חוזרות על עצמן מדי תקופה ('מחזור עסקים') אפשר וצריך להקטין את היקפם ולדעת להיחלץ מהם. כאן בעצם טמון התפקיד המרכזי של רשויות המדינה.
תפקיד המדינה הוא למנוע את אפקט הדומינו. אפקט הדומינו הוא מצב בו בשפל הכלכלי עובר מסקטור לסקטור. למשל ירידה בביקוש למוצרי גינון יקטין את העבודה במשתלות ובמפעלי הייצור. עובדים יפוטרו ויצרכו פחות. יצרני הגומי גם הם יקלעו לקשיים כי לא יהיו קונים והם שרוכשים את חומרי הגלם מהמפעלים הכימיים גם הם יקטינו קניות וכ"ו. כך בעצם שפל כלכלי הוא מחלה העוברת מעסק לעסק, ממפעל למפעל, מסקטור לסקטור וממדינה למדינה.
כיום אנו נמצאים במצב בו השפל מתחיל לחלחל ועכשיו הזמן ולהלחם בתהליך.
אז מה עושים?
שני תחומים מרכזיים של פעילות ממשלתית וממלכתית אמורים להלחם בתופעות אלו. הראשון: דרך הרחבת כמות הכסף במשק. מדיניות כזו נקראת מדיניות מוניטארית. על המדיניות הזו מופקד בעיקר בנק ישראל ואנו רואים שהנגיד נוקט בפעולות די נמרצות של הורדות ריבית ופעולות בנקאיות נוספות להרחבת היצע הכסף. בנוסף בנק ישראל חרג מהמדיניות הרשמית של אי התערבות בשוק המט"ח וגם שם מבצע פעולות לשמירת שער החליפין. כל זאת בכדי למנוע מיתון.
אך האם זה כל מה שהמדינה צריכה לעשות? התשובה היא ממש לא! המדיניות המוניטארית היא רק צד אחד של המטבע ורק רגל אחת מתוך שתי רגליים. ניתן להמשיל זאת לאצן המעוניין לנצח בתחרות אך משתמש ברגל אחת בלבד. כמובן שהוא לא ינצח אך בנוסף הוא עלול לאבד את שיווי המשקל ליפול ולהיפצע.
הרגל השנייה זו מדיניות הממשלה. מדיניות ממשלתית יכולה להגדיל את ההשקעות ועל ידי כך להמריץ את הפעילות הכלכלית (נקרא גם מדיניות פיסקאלית). לעודד עוד פעילות תמיכה ולהגדיל רכש בתחומי המדינה. להקטין חסמים בירוקרטים ולעודד משקיעים. הורדת מיסים של הממשלה תגרום אף היא להגברת הפעילות הכלכלית במשק דרך צד הביקוש. לא מדובר כאן רק על גחמה. אי התערבות של הממשלה והפסיביות של האוצר עלולים להיות מסוכנים. הממשלה צריכה לנקוט במדיניות מרחיבה והאוצר צריך לבנות תוכניות לעידוד הצמיחה.
לכן כולנו צריכים לקוות שיתחילו להתעורר שם בחלונות הגבוהים באוצר ובמשרדי הממשלה. זה אומנם מאד נחמד להסתכל על מר סטנלי פישר מזיע בלילות אבל גם לכם יש תפקיד והגיע הזמן שנשמע משהו.
כותב המאמר הנו כלכלן
בכיר באחד ממוסדות הציבור הגדולים בארץ והבעלים של אתר
כלכלה למשפחה calcala.co.il
בנוסף באתר מחשבון לתקציב משפחתי מידע בנושאי שכר ופנסיה
בכיר באחד ממוסדות הציבור הגדולים בארץ והבעלים של אתר
כלכלה למשפחה calcala.co.il
בנוסף באתר מחשבון לתקציב משפחתי מידע בנושאי שכר ופנסיה